<h1>חבור התשובה להמאירי — שבר גאון מאמר ב' פ"ה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
לבאר בו הדברים שהאבל מוזהר (מ)עליהם שלא לעשותם כל ימי זמן אבילות. בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספוד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך האנק דום מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל [יחזקאל כ"ד] היה דבר י"י אל יחזקאל בן בוזי הכהן להוכיח את ישראל אשר היו בזמנו בתכלית המרד, כאמרו בתחלת דבורו [שם ב'] שולח אני אותך אל בני ישראל, והמה אם ישמעו אם יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם, כלומר אע"פ שאתה מספק לרוב רשעם אם ישמעו לקול מלחשים לשוב מדרכם הרעה, אעפ"כ הצל את נפשך וצא ידי חובתך מהם, אם ישמעו ואם יחדלו וידעו כי נביא היה בתוכם אשר הודיעם הטוב לו הקשיבו למצותיו, ובזה הצד אמר גם כן השומע ישמע והחדל יחדל [שם ג'], ואמר גם כן ובית ישראל לא יאבו לשמוע אליך וגו' [שם], ואעפ"כ צוה להזהירם, והוא מגדר הנבואה מוסף על גדר החכמה, כמו שנודע ליודעי האמת מהנבואה ומביני סודה, ועל זה הצד האריך בעניינים איך ראוי לו להזהר ולהוכיח בני דורו ואיך עמלם על ראשו ישוב וחמסם על קדקדם ירד אם יתרשל בתוכחתם, אחר שהרצון האלהי יעזרהו על זה על דעת דרכי הדת בענייני הנבואה, אמר על זה ית' [שם] צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני, פירשו בו שהזהירם בדברים ששמעת ממני, וכבר נישנית פרשה זו בספרו ע"ה אחר שהתנבא בשוד המריעים לישראל, כמו שאמר [שם ל"ב] נהה על המון מצרים והורידהו, כלומר שא קינה עליו, ולא שהנביא יקונן על רעת מצרים כי הוא ישמח לאידם, ובאבוד רשעים רנה, אבל אמר שיתנבא על מקונניהם שיקוננו עליה, ואמרו והורידהו, ר"ל שיכניעהו בנבואתו, בהודיעו אותם כי שאריתם לבז יותן ואחריתם עדי אובד, ובתוך דבריו אמר כמודיע סבת עונשם אשר נתנו חיתיהם בארץ חיים, ועם כל זה כשהיו רעים ומתיאשים מן התשובה שהיו אומרים פשעינו וחטאתינו אתנו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה [שם ל"ג], ורצה בזה הייתם אומרים, אלו אמרתם כן שתצדיקו עליכם הדין בבא עליכם הצרות הבאות על צד העונש ובחובתכם אתם נמקים ולא לחנם, שזאת תביאכם לשנות מעשיכם ולשוב מדרכיכם, וכבר ביארנו שזו היא סבת הנהגת האבל להכניע לבבו ולהתאונן על חטאיו ושב ורפא לו, ואצלי גם כן לפרש שלא יתיאשו לרוב מרדם שלא תקובל תשובתם, ור"ל אולי תאמרו בשמעכם דברי הנביא מיעד לכם רע על מרי מעשיכם, פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה, כלומר ואיך יקבל אותנו בתשובה, ולפיכך סמך לזה ואמר אמור אליהם חי אני נאם י"י אם אחפוץ במות המת וכו' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל, והיה מאשים המנהיגים שלא היו מזהירים אותם, וזה שאמר [ישעיה ג'] אוי לרשע רע, כי הוא יענש ברשעו, אבל סבת אבדם הוא היות מאשריו מתעים, ר"ל המנהיגים הראויים לאשרם ולהנהיגם בדרך ישרה הם המטעים אותם, ולכן סמך ואמר נצב לריב י"י במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, כלומר כאשר יהיה המבעיר סבת ההבערה כן המנהיג המטעה הוא סבת כל הטועים, ולזה היה מאשים לזקנים שהיו מקטירים וגם הנשים שהיו מבכות את התמוז [יחזקאל ח'], ר"ל שהיו עושים חג לצלם והיו שמחות שם, וכינוי מבכות כינוי על השמחה, והיו משתחוים לשמש לאמור שהוא שמש השם ושהוא ראוי לעבדו, כי היו טועים לאמר כי אין בזה חרון השם כמו שהמלך רוצה שיכבדו שריו ועבדיו, והוא כנגד התורה שאמר [שמות כ'] לא תעשון אתי אלהי כסף, שזהו שניות, והוא מאמר [ירמיה י'] מי לא יראך מלך הגוים וגו', כלומר כלם יודו אלהותך אמנם טועים בחשבם שרצונך הוא שיעבדו את משרתיך, וזהו באחת יבערו ויכסלו, וכבר נודע על כוכבי לכת שהם ז' ולהם מ"ט מיני תנועות, כמו שהתבאר לחכמי התכונה, ובהתעורר בספירת ז' ובספירת מ"ט הנכלל בהם ובהקדש אחריהם יום ושנה יובן זה, והיא הכוונה אצלי באמרם [מנחות ס"ו ע"א] מצוה לממני יומי ומצוה למימני שבועי, והוא אצלי ביאור אמרו בתורה [ויקרא כ"ה] והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה, כלומר שבהתעורר מספרם ובמספר תנועותיהם שהם תחת ממשלת עליון לכלם ומשפיעם מכבוד מציאותו הוא הקדוש, שלא יטעה עוד בהם או במקצתם, ולזה כוונו ע"ה באמרם [חולין ס' ע"ב] מה נשתנה שעיר של ראש חדש שכתוב בו לי"י, כי חשש אולי בראות הרואים קרבן מחודש ביום החדש יטעו אחרי עובדי הלבנה שיחוגו ביום החדש, ועל זה נאמר הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, כלומר לשמי, ואמר שמעטתי את הירח, כלומר שלא תטעו אחריה אבל תכירו העדר האור ממנה, כמו שאמר לכי ומעטי את עצמך, והוא הדמיון בהתחייב מציאותם על זה הצד, וכפי אז"ל [סנהדרין ל"ח ע"ב] א"ל ההוא מינא לר' אבהו עלה אל י"י [שמות כ"ד], אלי מבעי ליה, א"ל זה מטטרון ששמו כשם רבו, א"ל אי הכי פלחו ליה א"ל אל תמר בו [שמות כ"ג] אל תמרני בו, א"ל א"כ לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרונקא לא קבלנא ליה, כלומר לא ישא לפשעכם להכניס אמצעי בינינו ובינו חלילה, והוא המין הראשון בטעות דור אנוש, ולפי שהנביא היה מוכיחם עוד היו מקשים עורף לצרותיהם וכל עוד שיגיעם עונש לחטאם יוסיפו המה לחטוא הראה לו במראה הנבואה העדר מחמד עינו ממנו ולא ינהג עליו מנהג אבלות, כל זה סיפור נבואי על צד הודעה שאינם נכנעים לצרה תבואם ולשוד יגיעם, שאלו היו נכנעים היו שבים לאל ולא היו נספים בחטאתם, אבל הקשו ערפם והיו נמקים בעונם, וזה שאמר [יחזקאל כ"ד] ולא תספדו ולא תבכו ונמקותם בעונותיכם, להודיעם שלרוב הצרות יקרה להם זה שהיו חושבים בואם במקרה, באה הנבואה בהעדר קרוב או איזו ענין המיוחד באהבה, כאמרו זאת מחמד, שזה מהצרות הגדולות היותר מכניעות לב האדם, והודיעו בנבואה שעם היות הצרה ההיא גדולה לא יראה עליה הכנעת הלב בהנהגתו, אבל יעמוד במנהגו על צד הודעת קשי ערפם, ומזה למדו רז"ל דרך כלל שצריך להתאבל בהעדר קרוביו ממנו שיתנהג במנהגות מכניעות הלב ומדיבות נפש עד שיתבונן ויתעורר בהנהגות ההם תכלית הערה, כי אז יכנע לבבו הערל וידע ויכיר כי חטאיו הסבו עונשו, ואז ישוב לשם להתחדש הנהגתו דרך הכנעה ושפלות, אם להמנעו מקצת דברים לא היה נמנע מהם בטרם הגיע עדיו, אם לחדש על עצמו עשיית קצת דברים לא יעשה אותן טרם צרתו, אמנם הדברים שהוא חייב לחדש על עצמו יתבארו בפרק הבא, וכוונתינו הנה אמנם לבאר הדברים שהוא מוזהר לעשותם, והאריך בהם, וגם בתספורת אסור ובאביו ואמו עד שיגערו בו חבריו, ומנהג חברים שלא לגעור באבל מגדול פרע עד ג' חדשים, ומכאן ואילך מודיעים אותו וגוערין בו, ויש מקומות שנוהגים בגדול פרע עד י"ב חדש, ומכל מקום אין שם גערה אחר שגדל פרע הרשות בידו.
אמנם ענין הכיבוס אסור וגם גיהוץ, ונחלקו גאוני עולם בזה יש אומרים שכבוס הוא בנתר וחול ובורית, ויש אומרים כיבוס במי חמין שעמד בתוכו אפר כענין מה שעושים עכשו, והוא בכלי צמר וכלי פשתן, ומה שאמרו בט' באב [תענית כ"ט ע"ב] בכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ, ר"ל שאין הגיהוץ מעלה ומוריד כ"כ ודי להם בכבוס שכבר נתכבסו, לפי שהיה מנהגם שהגיהוץ היה בא אחר הכיבוס, והכבוס הוא כיבוס בגדים במים צוננים, הן במים שאובין שבבית הן במים שבנהרות, ודין כבוס חלוק מדין גיהוץ, שהכבוס אסור כל ז' והגיהוץ אסור כל ל'.
וכן מברכין בבית האבל ומוסיפין בברכת הטוב והמטיב אבל לא בג' ראשונות, ואין משנין מטבע שטבעו חכמים וגם לא בברכת הזימון, וכבר היו מן התלמידים שהיו טועים ומברכים נברך מנחם אבלים וכו', וכן היו מוסיפין בכל הברכות עד שבאו גאוני עולם וגערו בהם, שאעפ"י שאנו מוסיפים לחתן שהשמחה במעונו, מכל מקום אין לנו לדמות בברכות ולהוסיף בשום ברכה ובשום תפלה אלא כמו שתקנו חכמים, אבל בברכת הטוב מוסיפים כמו שאז"ל בברכות [מ"ו ע"ב] לפי שהיא מדרבנן.
ואם לענין נשואין אסור, ובאשה ג' רגלים, וכבר פירשו רבים על דרך צחות מפני שאמרו [שבת ל"ב ע"ב] בעון נדרים אשתו של אדם מתה, ואין עבירה באיסור נדרים עד ג' רגלים, כמו שהתבאר בתלמוד ראש השנה [ו' ע"ב], הדין נותן להענישו עד כדי שיעבור איסורו והוא שיעור ג' רגלים וכו', וכל אבילות הזה כדי להכניע הלב כמו שביארנו, וכן בענין יחזקאל והמשיך הסיפור להאשימם על שאינם נותנים לב לצרות, והמשיך הספור שיגמול להם כרשעם עד שיכירו שמתוך הצרות באים לענש עונותיהם וישובו אליו ורפאם ואז יכירו חטאתם, וזה שאמר [יחזקאל כ'] וידעתם כי אני י"י בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל נאום י"י.
